יום שלישי, 5 במאי 2020

למה סלוגן לעסק כל כך חשוב

 


קליק לאתר שלי

למה לי סלוגן

שם-העסק חיוני, כדי שידעו במי ובמה מדובר.

ההגדרה אומרת מה מהות העסק או החברה.

הסלוגן, נותן את השוואנגה! הזוית המפתיעה. משהו שתופס אותך ומסובב.

סלוגן לעסק זה הפאנץ' שלא שוכחים.

>אל תשכח לקחת פרוטק מותק.

>גידרון-זה מה שאוכל היום.

ישנם חברות וארגונים, שמוותרים על הסלוגן. יש מי שאינם מבינים את חשיבותו.

יש מי שרוצים לחסוך כסף על קופירייטינג. אבל מה שקורה למיתוג בלי סלוגן,

שהוא הופך-צולע ולא שלם עם עצמו. מרגישים שמשהו חסר. חסר משמעות.

חסר ערך.

יסוד איננו סוד

שורת הסלוגן, מהווה בסיס איתן ללוגו עם השם. לא פעם הלוגו אכן

יושב על גבי השורה. נשען עליה ומקבל חוזק נוסף.

הסלוגן צריך להיות בולט. אין טעם להצניע אותו. הוא "עמוד-האש לפני המחנה."

הוא מכריז-בגאון או בשגעון, על היתרון המובהק של העסק.

נותן משמעות בדרך כלל בשפה זכירה וקליטה.

יש אפילו סלוגנים שחזקים, ממש כמו שמו ותפארתו של העסק.

>לימן שליסל-מתוק בפה.

את הסלוגן צריך לכתוב, להגיד ולהקפיץ ישר-לפנים, בכל מגע עם הצרכן ועם לקוחות פוטנציאלים. בכל הזדמנות. כמה שיותר.

איפה יופיע הסלוגן

את הסלוגן הנבחר יש לחבר כאמור ללוגו. על ניירת-משרדית ועל פנקס-החשבוניות,

הוא לא חייב להיות. אך בכל מקום אחר כן. בבאנר, באתר, במודעה ובשילוט,

בפייסבוק ועל-הרכב, בניוזלטר ובסרט [תדמיתי ופרסומי], בדיוור-ישיר ובחסויות.

בכל מגע עם קהל הוא צריך לבלוט ולפאר את שמך.

כאמור, לא פעם זוכרים את הסלוגן, יותר מאת שם העסק-עצמו.

כי הוא מדבר בשפה שכולם מבינים.

סלוגן-לחנויות הנוחות בתחנות סונול

איך ממציאים סלוגן

אוגילבי, אבי הפרסום המודרני אמר:

[אני כותב מהזכרון]

בסלוגן הכי טוב להשתמש בפתגם או בביטוי-שגור. כזה שמתאים בדיוק למסר הממוקד שברצונך לשדר. 

אם צריך, תשנה אות או מילה, כדי לקבל את הטוויסט הרצוי. אוסיף ואומר במלוא הצניעות-אם לא מצאת את הפתגם או הביטוי,

חבר משפט חדש. כזה שיהיה כל-כך חזק, שישמע כאילו-מישהו-חשוב כבר אמר אותו.

יש לצלול ולעוף לעולמות התוכן של המוצר/עסק/חברה/ארגון ולדוג משם את תמצית הענין. ממנו ניתן להכין את הרוטב. 

אפשר ללכת עם סלנג שגור בפי קהל-היעד.

אפשר לראות מה עושים המתחרים ולהמציא משהו מוצלח וזכיר יותר.

אל לו להיות יריה באפלה

כדי לפגוע בול בפוני ולהשיג את המטרה חייבים להיות מדויקים.

אי-אפשר להמציא סלוגן מעולה, יש מאיין. המשפט צריך לצאת ממסר אחד מרכזי שרוצים להעביר. 

תפיסת-עולם מושלמת בכמה מילים. הוא יכול להיות זוג-מילים או משפט עם שבע מילים. 

הסלוגן יכול להכתב בעברית או בכל שפה אחרת שהציבור מבין.

הסלוגן צריך להיות ברור. לא מתחכם מדי. אבל עליו להיות מחודד היטב עם שפיץ

של טיל בליסטי. כזה שהופך עולמות. אם הסלוגן מבולבל ולא ממוקד. יש לחשוב עוד.

כי הוא אינו משיג את מטרתו.

אחרי שבוחרים סלוגן הוא עובד מעצמו?

הלואי שמספיק היה לרשום את הסלוגן על שלט הביזנס. אך כמובן שיש

''להפיץ-את-הבשורה''. כלומר להודיע לכולם. בכל מקום. בכל יום. בכל שעה.

כי את הסלוגן כמו כל רעיון פנטסטי בפרסום, צריך לשדר במידיה.

בתקשורת-שכנועית, יש להתמיד ולחזור על המסר-עוד ועוד ועוד.

עד שאנשים מכניסים אותו לשפתם. הסלוגן הופך כל-כך שגור שמשתמשים בו

לא רק בהקשר של מה שאתה מוכר. אבל לעולם יזכרו מאיפה הוא בא.

לפעמים אפילו קולגות או חברות אחרות מנסים לגנוב ולהשתמש בו.

לסלוגן יש תאריך תפוגה?

לא בהכרח. אם הוא משובח ועונה למסר-המרכזי שרוצים לשדר.

אם כולם כבר מכירים אותו. אם הוא לא נשמע אנכרוניסטי. אם הוא עדין ''מחזיק-מים''.

אם הוא ''עושה-את-העבודה'' אין כל סיבה לשנותו.

במידה והאסטרטגיה השתנתה, רוצים להגיע לקהלים חדשים, נוספו מוצרים חדשים ושונים במהותם תחת אותו שם מותג...

או אז אפשר ואף רצוי, לחפש סלוגן חדש ועדכני.

אחרת, למה להחליף משהו שמשרת אותך נאמנה?!

מה שקורה בפועל בחברות וארגונים, כשמגיע-מנכ''ל או מנהל-שיווק חדש.

כשממנים-יועץ ''שלא ידע את יוסף''. הוא או היא, רוצים להטביע את חותמם.

לכן מבצעים את השינוי. האויב של 'הטוב-מאוד' הוא 'היותר-טוב'. אין לזה סוף.

שורה תחתונה

סלוגן פצצה מעביר את המסר המרכזי שלך-בצורה ברורה וזכירה.

סלוגן מצוין לא ממציאים לבד-מבקשים מקופירייטר.

לסלוגן פנטסטי אין מחיר-הוא מעיף את המסר לשמים.

יש לחזור עליו שוב ושוב ושוב...

אין צורך להחליפו אלא אם כן הוא הופך לא רלוונטי.

למה? כי כבר מכירים ומזדהים איתו.

עליו להופיע כמה שיותר עד שיהפוך לחלק-מהשפה.

אם הסלוגן ממש-ממש טוב והוא זוכה לחשיפה אידיאלית,

כל העולם ישיר וירקוד אותו.

הסלוגן הנהדרי שלך, לא גדל על העץ. טוב אולי במקרה שלי כן.


יום ראשון, 9 בפברואר 2020

תדירות-חזרה-רפיטציה לפרסם שוב-ושוב


בס"ד
לפני-אחרי-ותוך-כדי
למה אנחנו חוזרים על מסרים

פרסום חד-פעמי, הוא כמעט חסר-ערך. מישהו ראה מישהי שמעה
וכל השאר, בכלל לא שמו לב. כשאנו חוזרים על מסרים שוב-ושוב [רפיטציה],
ישנו סיכוי גדול שלקוחות יזכרו אותו ויחשפו אליו יותר.
לכל אחד יש שם
שם העסק או החברה, לא נבנה ביום אחד וגם לא בשנה.
יש להתמיד בשירות מצוין, בחדשנות, במחירים סבירים ובחשיפה.
נכון, ישנם מותגים-מובילים וחזקים, שדי להם במסר קצר
וכולם ידעו במה ובמי מדובר.
אולם על עסקים וחברות קטנות ובינוניות ש''בונים-את-השם והמותג'' יום-יום,
מוטלת האחריות להגיד ולהראות אותו לכולם-בכל הזדמנות ובכל מקום.
כך יפגשו בו, אם לא כאן אז שם. אם לא היום אז מחר.
אבל מה מהות העסק? מה הוא מוכר? והארגון, מה ואת מי הוא מיצג?
למה חוזרים על מסרים?
מחקרים קובעים שלקוחות עשויים לפגוש מוצרים ושירותים באופן הכי תכוף,
לפני ואחרי ביצוע העסקה או ההזמנה. אז הם במוד של חפוש ואיפוס.
בהתחלה מתענינים מה לקנות-איפה-ובכמה. בסוף, הם ''מחפשים-חיזוקים'',
שיצדיקו את השקעתם. צרכנים שנמצאים במודעות של קניה, יתורו אחר כל מידע,
מחברים, קולגות, משפחה ואפילו מהאדם ברחוב.
אם הם מתכננים לקנות מכונית למשל, הם יסתכלו סביבם ברמזור, בתחנת-הדלק,
בחניון, בפקק. אולי אפילו ישאלו את הנהג/ת.
"מה?! מבסוט מהרכב?". כך גם בכל תחום אחר.
לכן חוזרים על מסרים פרסומיים/שיווקיים. כי אנחנו עשויים לפגוש
את  הלקוח הבא שלנו, בכל מקום ובכל שעה.

לקוחות לא מתים הם מתחלפים...וחוזרים ב''ה
כל בעל-עסק, ארגון וחברה. כל סוכן מכירות ומנהל-שיווק יודעים היטב.
צריך לקוחות מרוצים שימליצו עלינו ויהיו 'שגרירים טובים'.
אבל תמיד צריך ''לדוג את הלקוח הבא''. אסור לנוח על זרי הדפנה.
אם נרדם לרגע בשמירה, העסקה תיפול ותעבור למתחרים. לכן צריך לשמור על ערנות
ולהיות עם היד על ההדק 7\24. לתור אחרי מתענינים ולתפוס אותם כשהם חמים.
לפתות אותם לבוא דוקא אלינו ולא לחצות את הכביש.
מזקקים את המסר ומגבירים חשיפה
יש לחשוב ולהאדיר את היתרונות הברורים שלנו ה-USP.
קודם כל-מה אנשים מחפשים ורוצים ואחר כך מה יש לנו בזה, שאין למתחרים.
עכשיו צריך למצוא את הדרך השיווקית, היצירתית, הברורה
והמפתה ביותר לנסח את המסר. או אז יש למצוא את המידיות, שיבטיחו
את החשיפה הגבוהה ביותר מבחינת עלות/תועלת.
מרגע זה יש ''להפציץ'' בפרסום כמה שיותר פעמים ובמשך כמה שיותר זמן.
אם התקציב מוגבל, מגדירים תקופות חשובות ומרכזים מאמץ.
למען יחשפו-ירצו-ויקנו.
איפה תופסים לקוחות
תופסים לקוחות פוטנציאלים באזניים, בעיניים, בלב ואפילו בזנב.
תופסים אותם בקניון, בבית, בחניון, בעבודה.
מפתיעים אותם בנייד, ברחוב, בטלויזיה, ברדיו, ברשתות ב...בכל מקום
בו הם עשויים להיות. צריך להתאים את המסר לקהל-היעד
ולעשות פיין-טיונינג לפי המדיום. אבל. וכאן בא אבל חשוב.
צריך מסר מרכזי אחד. סלוגן-תמונה-צלילים-ניחוח-טעם.
אפשר גם לבחור-מוביל-קמפיין [ברנד-קרקטר] ולהעביר באמצעותו את המסר
פעם אחרי פעם אחרי פעם. רק ככה משיגים את התוצאה הרצויה:
שירצו אותנו ויקנו אותנו. אלא אם יש לנו תקציב ענק.
או אז אפשר לפנות לכל קהל באופן מעט שונה.
אבל אם המשאבים מוגבלים יש לדייק במסרים [ולהתאימם לכולם]
ויש לרכז מאמץ במדיות מסוימות ובתקופות הכי משתלמות. [עלות/תועלת]

דוד מול גולית
איך מנצחים את הגדולים ונוגסים בעוגה?
עושים זאת עם יצירתית בלתי שגרתית. עושים זאת עם פרסום מפתיע.
עולים במדיות לא שגרתיות ולא איפה שכולם מפרסמים.
עושים 'שתופי-פעולה' שמעניקים לנו חשיפה גדולה ורחבה יותר,
גם לקהל שבאופן רגיל לא יכולנו להגיע אליו. לדוגמא: מבצע עם רשת-שיווק.
פרסום במגרשי-ספורט או בהופעות רבות-משתתפים. בהצעות ייחודיות
לקבוצות פייסבוק ולמועדוני-לקוחות. מנצלים את הכוח שלהם כדי להציג את עצמנו.
בואו נחזור על זה
לקוחות הם החמצן של העסק. צריך לתפוס את תשומת-ליבם.
יש להכין מראש מסר שונה, שנון,  יצירתי ובולט. לאתר ולהזמין
את המידיות הכי משתלמות. [ע''פ עלות/תועלת]. לפמפם שוב ושוב ושוב. להציע הטבה ללקוחות חדשים וללקוחות חוזרים. לאסוף דאטה כדי להודות על הקניה-האחרונה ולהגיע אליהם בקלות בפעם הבאה. לנצל 'קבוצות-כוח' ברשתות החברתיות ובמועדוני-לקוחות.
לערוך סקר חשיפה לפני, תוך כדי ואחרי הפרסום.
להסיק את המסקנות ולפרסם שוב.
פרסום נכון וחוזר-תמיד עוזר.
נ.ב.
מומלץ לפנות לאיש-קריאיטיב שיוכל לתפור את כל החבילה.
מהבנת הנושא ותכנון הקמפין. עבור בהכנת עזרי-פרסום יצירתיים.
וכלה בהפקה ורכישת המדיה. בכוחות עצמו או עם אנשים טובים סביבו.
בלי עלויות נשך ומגבלות זמן ומקום, של משרד-פרסום עסוק ומלא בעצמו.

אין תיאור זמין לתמונה.


יום שלישי, 3 בדצמבר 2019


בס"ד


קליק לאתר שלי
הבטחות על הקרח
הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמינו, מתחייבים על משהו.
אבל לא תמיד, אנחנו באמת יכולים לעמוד מאחוריו.
באנגלית קוראים לזה Over-Promise בעברית-חארטה.
למה אנחנו מחרטטים לפעמים? על פי רוב, מתוך רצון להרשים.
שירצו בנו ויאהבו אותנו ויקנו מאיתנו.
אבל קרח כמו קרח-נמס מהר.
הכי-טוב, הכי-גדול, הכי-זול, הכי-נמכר
בפלטפורמות שיווקיות ופרסומיות אשר מכבדות את עצמן,
דורשים ''להציג-קבלות''. אם אתם אומרים שאתם ככה וככה,
אנא הראו תעודה/מחקר/הוכחה. כדי לא להתפס בחוסר-אמינות.
אבל בעסקים יש מי שנוטים לפחות ''ליפות את המציאות''.
לא כמו בבית המשפט:
את-האמת, רק-את-האמת ושום-דבר-מלבד-האמת.
מה זה גורם ללקוח פוטנציאלי? אם הוא מאמין הוא ''קונה'' את הסיפור.
אם הוא בודק בציציות, הוא עלולל להתאכזב.
לקוח מאוכזב זו קללה לעסק.
במיוחד בעידן הרשתות החברתיות. הוא עלול ''ללכלך'' עלינו.
לעשות לנו ''שימינג''. לגרום לנו להצטער על המילים המזויפות.
לשקר אין רגלים. הוא אף פעם לא מגיע רחוק ולא משתלם לטווח ארוך.
אין כמו דרך הישר.
אמינות מובילה לנאמנות
לכל מוצר, חברה, ארגון יש יתרונות מובהקים USP המיחד אותו מכל השאר.
צריך לחשוב ולחפור, לחפש ולחקור. אבל כשמוצאים את הנקודות הללו
יש להציג אותן ולספר ''לכל-העולם''. האכויות שלנו מאפשרות לנו
לבנות תדמית-חיובית, לבקש מחיר גבוה יותר. בזכות האכויות האלה לקוחות חוזרים.
אם הלקוח מרוצה מקצה לקצה ממה שקבל. כלומר לא ''קנה-חתול-בשק''.
לא עבדו עליו בעת הרכישה או ההזמנה. לפעמים אפילו נתנו לו עוד צ'ופר אקסטרא.
הוא ימליץ עלינו וישבח אותנו בפני הסובבים אותו. כך הוא עשוי גם לעשות,
ברשתות-החברתיות. עוד ועוד המלצות שכאלה יגדילו לנו את המכירות ואת ההכרה.
ועוד דבר חשוב לא פחות. כשאומרים את האמת, אף-פעם אי אפשר להסתבך
בסיפור או תיאור שונה בפעם הבאה או בפני לקוח אחר. כי אמת, יש רק אחת.

קונים ''שמוכרים'' סיפורים
אומרים שישראלים הם עם של סוחרים. הם ''ימכרו אפילו את אמא שלהם'',
כדי להשיג את מבוקשם. אני מכיר מקומות/ארצות/עמים שהפכו את הקישקוש
לשם נרדף. אפילו יותר מאתנו. אבל אנחנו די אלופים בתרבות ''החארטה''
ה- ''סמוך-עלי'' ו- ''יהיה בסדר''.
לא פעם תוך כדי שיחה על המחיר ותנאי-התשלום, אומרים: אני עוד אקנה ממך מלא.
או-אתה יודע כמה לקוחות אני אחבר לך?! כדאי לך לעשות לי הנחה/להסכים לתנאים שאני מבקש/ללכת לקראתי. בלה-בלה בלה.
אחד מהמשפטים שצועקים בשוק שאני הכי אוהב זה: תאמין לי אתה עוד תברך אותי!
זה בעצם אומר את הכל.
הבטחה בלי כיסוי-לא מחזיקה מים
יש מי שבוחרים להגיד את האמת. אבל לא את כולה.
מה יוצא להם מזה? הרי במוקדם או במאוחר, האמת תצא לאור.
כך שאם מבטיחים למשל-5 שנים אחריות. אם המכשיר/השיפוץ, הרכב ה...מתקלקל.
ממילא צריך לתקן או לתת חדש. יש מי שמספרים-סיפורים, שאין צורך בהוכחה.
''מכרתי דירה לזה וזה''. "עבדתי פעם במכרות באפריקה."
"סבא שלי היה רב גדול בקהילה." יכול להיות שללקוח תהיה אמפטיה.
שהמידע ירגש אותו. אבל אם מתארים סיפור אמיתי או מספקים הוכחה מוצקת.
זה חזק שבעתיים. גם אין חשש שזה 'יחזור כבומרנג'.

אבטיח מבטיח
בפירות ובמיוחד בכאלה שיש להם קליפה, אי אפשר לדעת מה יש בפנים.
טוב אולי אם זה זן-בלי-גרעינים, רוב הסיכויים שכל הערימה אותו הדבר.
אבל אם אדום או מתוק?  באמת שאי אפשר לדעת. מה עושים?
מבטיחים ''אבטיח-על-הסכין''! לא טעים, אל תקנה. זאת הצהרה.
זאת הפגנת-בטחון בסחורה. אבל כמובן שישנה גם סכנה בכך שיחזירו.
בתחומי ההמצאה/הקריאיטיב/האומנות, הקופיריטינג 
קשה אמנם להבטיח מראש מה יצא.
אך הלקוח יכול להתרשם מתיק-עבודות, מאתר אינטרנט, מהמלצות של לקוחות.
בבחינת-''אם עשית כל-כך הרבה דברים מוצלחים, כנראה שגם לי תתן פתרון נפלא.''
שווה ללקוח לשלם על זה.
מכאן, חובת ההוכחה מוטלת עליך. צריך לעבוד מדהים ולעמוד מאחורי המילים.
מי שמקצוען, יודע שיצא מצוין. איך? מניסיון. כמעט שאין דבר העומד בפני הניסיון.
הבטחות חותכות
כל עסק וחברה מתחייבת לעמוד מאחורי הבטחותיה.
עדיף לתת ליתרונות ולמחיר לדבר במקומכם, מאשר ''למכור קישקוש''.
עם תכונות חיוביות, יתרונות ייחודיים ועלויות, אי אפשר להתווכח. זה תמיד מנצח.
במכירות, אפשר ''להוביל'' את הלקוח לשאול את השאלות ''הנכונות''.
כאלה שיש עבורן תשובות מרשימות.
תמיד כדאי ''לשבת-במקומו''. לנסות להבין איך היתה התחושה, 
אם היו אומרים לך את אותם הדברים.
כדאי להפנות לממליצים. לשלוח את הלקוח לראות את המחירים של המתחרים.
אם היתרון שלך אמיתי ''תצא גדול''. גם תזכה בעסקה וגם ימליצו עליך ברבים.
וכידוע, המלצה של אחרים שווה פי מיליון מכל פרסום שבעולם.
שנאמר-אין הנחתום מעיד על עיסתו. ואין המוכר מעיד על סחורתו.
שתהיה לך הצלחה ב א מ ת.



יום שני, 22 ביולי 2019

פרסום לפי הספר



בס"ד


בראשית-שמות-ויקרא-במדבר-דברים
[כל תורת הפרסום על רגל אחת]

בראשית
בראשית לא היו שמות וסלוגנים לחברות ולעסקים.
כל אחד מכר וקנה והזמין, מה ששמע ממשפחה, ממכרים ומחברים.
משפחות ושבטים ומאוחר יותר מחוזות וארצות היו מיצרים לעצמם, כל מה
שהיו צריכים. החל בחיטה לקמח, פרי וירק לסלט וחיות משק לבשר.
מה שלא גידלו, צדו או קטפו. אבל אם למשל רצו להודיע על טקס
או כינוס רב משתתפים. מה היו עושים? ודאי שולחים שליחים ומדליקים מדורות,
למען יראו ויבואו מרחוק. כיום המרחקים גדלו עשרות מונים.
הדרישה לחוויות ולמוצרים היא אין סופית כמעט. ושיטות הפרסום וההפצה
רבות-מתוחכמות ומגוונות.
בראשית [כאמור למעלה], החיים היו פשוטים וברורים.
לא היה צורך לבדל ולקדם חברות, רשתות וארגונים.

שמות
שמות הגיעו מאוחר יותר. כדי להבדיל בין מקומות. בין אנשים ובין סוגי-תוצרת.
שיחפשו וימצאו בקלות בעזרת-השם. שם-לעסק-חדש. שלט-לעסק.
כתיבת אתר-אינטרנט. סרט-תדמיתי וסרט מכירתי. כל אלה אפילו
לא עלו בדמיונם ובחלומם של בני-האדם. עם התפתחות התעשיה והמסחר-
מפעלים, חברות ועסקים, נקראו לרוב על שם בעלי-הבית. איש לא פנה
לקופיריטר במייל-לבקש הצעת-מחיר עבור שם בעברית, שם-באנגלית,
שם למוצר-חדש, שם למבצע. כי לא היה מייל ולא היה אתר או דף פייסבוק.
אנשים נפגשו במקרה ודברו על מה שדברו. אפילו בלי לשלוח ניוזלטר חודשי.



ויקרא
ויקרא איש לעזרת רעהו. ויקרא אדם לשכנו להזמינו לאירוע משפחתי.
אחר כך באו הכותבים והציירים הקדומים. הם הרעיונאי והמעצב-הגרפי של ימנו.
הם שניסחו ועצבו את האגרות כמו גם את קירות ותקרות הארמונות, בתי-התפילה,
מרכזי-הכינוס וחצר-השוק. בעלי-התושיה, בעלי-הממון ובעלי-העסקים והחזון,
ידעו להזמין מהאמנים האמונים על האותיות ועל הצבעים שימציאו עבורם
שמות וסמלים [שלימים נקראו לוגו לעסק], כותרות ושלטים, עלונים ורעיונות יצירתיים למשוך לקוחות לבוא דוקא אליהם ולא למתחרים. אלה היו הפרסומאים הראשונים.
אפילו בלי שידעו שזהו מקצועם ומעמדם החדש בקרב העם.
כל אדם ומדאם שידעו קרוא וכתוב, נמשכו אל השמות והסלוגנים
שהפכו עם השנים-לקליטים וזכירים יותר ויותר.

במדבר
במדבר צחיח ובמדבר רוחני, אין מתחרים ואין תקשורת עמוסה במסרים.
אבל בציויליזציה, בארצות-המתקדמות ובחברות שהטכנולוגיה הינה כמעט חזות הכל;
היה ועדין ישנו צורך בהברקות שיווקיות ופרסומיות שרבות מהן נהגות על ידי קופירייטר.
מישהו שלא הולך עם העדר, לא הולך בתלם ואינו צועק כמו כולם.
קופיריטר מנוסה, שחושב יצירתי ותר כל-העת אחר מילים מקוריות וייחודיות.
שהמסרים הפרסומיים שהוא הוגה הינם יוצאי-דופן בכל-אופן.
כי הרי כך גם מושא-הפרסום שלך. יחיד במינו. הכי-הכי מכולם.
כפי שאמר המשורר:
להיות אחד למיליון ולא אחד ממיליון.
הפרסום הממוקד והמיתוג המיוחד-מספרים עליך סיפור שקהל-היעד
מזדהה איתו וחושק בו.



דברים
דברים שרוצים לידע בהם את העולם בכלל ולקוחות פוטנציאלים בפרט,
כתבו על קירות ועצים. השתמשו בפחם ובגיר.
היום יש שפע אמצעי-מדיה ופרסום. החל באתר-אינטרנט מקודם,
פייסבוק-עסקי מטורגט היטב לקהל-רלוונטי, אינסטגרם חד ושובה עין
שרבים עוקבים אחריו בשקיקה כל יום-וכל דקה. שיווק-דיגיטלי ברשת.
המשך לחשיפה בטלויזיה רב-ערוצית, ברדיו בעל תחנות-מגוונות גם ברשת,
בפורטלים ואתרים בעלי חשיפה לגולשים רבים ומגוונים.
וכלה במדיות מסורתיות דוגמת עתונים ומגזינים [שחלקם מחולקים חינם],
בשילוט חוצות ''עוצר'' [המושך את עיני הנהגים בפקקים]
ודיוור בתיבות-הדואר הנייחות והאלקטרוניות [שם שולחים רק למי שרוצים].
ישנם כמובן גם שיטות, דרכים ודברים לא שגרתיים-
דוגמת פרסום-גרילה וקדום-מכירות או מתנה קטנה [GA] שלקוחות
לוקחים ושומרים. דברים שרואים שם ולוקחים מכאן.

נביאים
הנבואה נתנה לשוטים והניחוש למהמרים.
אין לדעת לאן ילך השיווק ואנה יפנה הפרסום.
באופן כלשהו חברות, ארגונים ותאגידים יצטרכו ליצור קשר
ולמשוך אליהם קונים ומתענינים. מה תהינה הפלטפורמות?
לאלוהים פתרונים.

כתובים
קופיריטר שכותב היטב-ירצה לחבר גם מאמרים, כתבות, סיפורים, שירה, הצגות וסרטים.
חלק מהרעיונאים, אולי ישרתו אדונים-עשירים, פוליטקאים-מושחתים ואנשי-דת פאנטים.
אחרים יכתבו ודאי מה שיעלה בראשם. מתוך רצון-חפשי וימציאו את העולם 
ואת עצמם מחדש.
אני. מה אעשה אנוכי. קשה לדעת. היות שהכתיבה, ההמצאה והדמיון-המפותח
כל כך מושרשים בי. קבלתי אותם במתנה-משמים ואני אוהב אותם עד מאוד.
הם סם-החיים בשבילי. כך שכנראה אמשיך לכתוב, כל עוד אהיה צלול.
ואמשיך לצחוק ולהצחיק, כל עוד אהיה קול. זה מתאים לי בול.



יום ראשון, 2 ביוני 2019

קופירייטר-כמה ולה



בס"ד

תעשה לי מחיר
כולם רוצים לשלם פחות.
בצורה בוטה אומרים-הם רוצים שבאותו המחיר, גם תמצ...
מבחינת הצד המבקש, זה אולי לגיטימי.
אבל מבחינת הרצינות והמקצוענות, זה 'צחוק-מהעבודה'.
מצד אחד-אתה משקיע בשיווק, בקשרים, בפתוח-עסקי והבאת לקוחות.
מצד שני-לפעמים הם מגיעים אליך מהמלצה, מהאתר
או מכל כלי מקסים אחר ברשת.
אבל בסופו של דבר, מגיעה השאלה-כמה זה עולה?
בצד השני יושב אדם שחושב לעצמו-כמה זה שווה לי?
אם כך, איך מתמחרים וזוכים בפרויקט?
התשובות רבות. שיטות-הפעולה שונות ומשונות.
זאת פחות או יותר ההתנהלות שלי.
מה המחיר? אני אחזור אליך מחר.
בדרך כלל זה מתחיל במייל ובשיחת טלפון.
לעניות דעתי לא כדאי ישר ''לזרוק'' מחיר, לפני שמבינים ''מי-נגד-מי''.
אפשר לשאול איך הגעת אלי? ראית את האתר/דף-פייסבוק שלי?
כדאי לתאר מי אתה ומה אתה שהלקוח יקבל עליך רקע.
שידע ''שלא נולדת אתמול'' ושיש לך רזומה ואם צריך גם ממליצים.
אחר כך רצוי להבין את מהות העסק של הלקוח-הפוטנציאלי.
מי החברה, מה תחומי-העיסוק, מי עומד מאחוריה, מה העבודה המבוקשת.
האם הם כבר עשו בעבר עבודה דומה ואם יש דוגמאות.
אולי פנו לעוד קופירייטר, לקבל הצעה.
בשלב הבא כדאי להבין, אם יש צורך בפריטים נוספים.
האם יש להם סטודיו/עיצוב גרפי? שמה יש להם צורך
ברכש-מדיה/בהפקה-כלשהי? האם מחפשים גם צלם/עורך/בונה-אתרים.
יועץ עסקי/שיווקי שהכין/מכין להם תכנית?
כל אלה ועוד, חשובים כדי לדעת מול מה ומול מי עובדים.
את מה שלא יודע לעשות לבד, תמיד אפשר להפנות לקולגה.
זה הרי עובד לשני הצדדים. פעם אתה נותן ופעם מקבל חזרה.
אחרי כל השאלות בטלפון או בהודעה, רצוי ליצור פגישה.
רק אחרי שמסתכלים בעיניים ''ומרגישים'' את הלקוח,
אפשר להגיד כמה ולמה.
אם בכל זאת לוחצים כבר בהתחלה, שתגיד מה השורה התחתונה...
כדאי להגדיר סדר-גודל. ולקחת בחשבון, שיהיה קשה להעלות אחר-כך את המחיר.



למה אין לי מחירון
בעקבות כל מה שרשום בפסקה הקודמת, אינני נוהג בכולם באותו האופן.
זה לא ענין של איפה-ואיפה. זה פשוט משהו שצריך לחוש-באצבעות, להרגיש-בבטן.
בבחינת ''עם מי יש לך עסק''. מי שגדול ויכול לשלם לפעמים מתמקח
כמו אחרון הסוחרים בשוק. מי שמתחיל בקטן ויש לו אלף ואחת הוצאות נוספות,
שוקל כל שקל שהוא מוציא. בשני הצדדים יש מי שמעריכים את העבודה שלך
ואם הם יכולים, הם ישלמו [כמעט] כל מחיר שישמע סביר ואפילו קצת יותר.
כך מחיר עבור שם-לעסק-חדש/שם-לחברה-חדשה יכול להיות 1,500 ₪
ובמקרים מסוימים גם 5,000 ₪. סלוגן לעסק-תוספת של 1,500 . עד 3,000 
כל מקרה לגופו.
אני לא רוצה שיעבדו איתי בזכות 'דיל-לא-רגיל'. אני שואף לעשות פרויקטים
לאנשים שמעריכים את המקצועיות שלי ואוהבים את דרך החשיבה.
ברגע שיש מחירון-שם זה מתחיל ושם זה גם נגמר ו...גם אז יבקשו הנחה.
תמיד יש מי שיבקש פחות ומי שיותר
אמרה לי פעם קולגה שהתייעצתי איתה על תמחור:
אם אני לא מקבלת את כל המיתוג, את כל הפרויקט מאלף-ועד-תו
אני לא נוגעת. זה ''צרות של עשירים''. אני מוכן לקחת כמעט כל עבודה
ובלבד שהלקוחות נשמעים לי ונראים לי אמינים, ישרים ומוכנים לשלם מחיר
שמבחינתי הוא סביר. על תנאי-התשלום אני מדבר רק פעם אחת בהתחלה.
אחר כך שולח 'הזמנת-עבודה'. לא 'הצעת-מחיר'. חותמים עליה. מעבירים 50%
מגדירים את מועד 'סגירת-החשבון' ורק אז אני מתחיל לעבוד.
את העבודה אני עושה על הצד הטוב ביותר.
איך ולמה? וואללה לא יודע. זה כבר קורה מעצמו.
אבל אם ''משחקים-לי-בענבים'' בעניני-התשלום, זה מוציא לי את כל החשק.
וקופירייטר שעובד בלי חשק, לא יעשה עבודה טובה ושווה.
לפעמים-לא נוגע בפרויקט גם עם מקל ארוך
יש עבודות שעדיף לא לקבל. בבחינת-''שומר-נפשו-ירחק''.
אם לדוגמא מבינים שהלקוח החליף בעלי-מקצוע בתדירות-גבוהה.
אם הלקוח לא מוכן לשלם את מחצית הסכום מראש. אם אישור החומרים,
הינו מול כמה אנשים. אם לא ברור בדיוק מי החברה. במידה ומבקשים שתתן 
מחיר שנשמע נמוך מדי. נגיד חצי ממה שאמרת בהתחלה. 
מי שלא סגור בדיוק מה הוא רוצה ובשיחה לא מצליחים להתמקד. 
בקיצור אם ''מריחים-בעיות'' ושלא 'משדרים' באותו תדר. 
זה צריך 'להדליק-נורת-אזהרה'.
עדיף אפילו לא להתחיל. כך לפחות נמנעים מאי-נעימויות עתידיות.
זה מתכון כמעט בטוח לעוגמת-נפש עבור 2 הצדדים.
מה לקחת בחשבון במחיר
כדאי להבין עבור מי הפרויקט. מי משלם ומול איזה אדם עובדים בשוטף.
רצוי לעשות תאום-ציפיות מוקדם ולסכם את כל הדברים בצורה ברורה ובכתב.
אפשר לשאול כדי לדעת, אם ישנם דברים נוספים שצריך ממקצועות נושקים.
[צלום, עיצוב-גרפי, הפקת-דפוס, קידום-ברשת, הפצה-ע''י-דיילות/לים,
רכש-מדיה, הפקת-סרטונים, פעילות קד''מ, עזרי-מכירה-בחנות,
דיוור-והפצה...]. אם מבקשים שם-לעסק-חדש וסלוגן בעברית למשל,
מומלץ לברר אם צריך גם דברים נוספים בקופירייטינג.
[תוכן לאתר, דף-פייסבוק, שלט-לעסק, שילוט-רכבים, ניוזלטר, באנר,
תסריט-לסרט מכירה או תדמית, ג'ינגל-לרדיו לחנות או לקניון, מודעה,
שילוט-חוצות, גלויות-לעסק ולחלוקה...].
האם צפויה המשכיות בעבודה? אם כן כדאי להגיע לסיכום מראש,
על משך התקופה, או אז אפשר גם לסכם על ריטיינר-חודשי.
הנתונים הר''מ יכולים לתת לך מדד, להעריך כמה שווה לך הפרויקט כולו.
מובן שאם לקוח צריך פריט אחד או שניים או לחליפין צריך כמה וכמה דברים
וכן פרסום שוטף-התמחור יכול להיות שונה. רק לסכם הכל מראש.
כי הבטחות בעל-פה-הן ''הבטחות-על-הקרח''.
מה עוד-בקצרה
חשוב מאוד להסביר ולסכם הכל מבעוד מועד. הן בע''פ והן בהזמנת-העבודה.
מה שלא סוכם-ונחתם לא קיים. למרות שהסכמים עושים כדי לא להגיע
לתביעות הדדיות. אם ההסכם מורכב, רצוי להתייעץ עם עו''ד.
חשוב לסכם את שלבי העבודה ואת לוחות-הזמנים.
אם מקבלים מסמכים/מחקרים/תמונות/סרטים מהלקוח, רצוי שהם יהיו
באחריותו המלאה. כדי לא להחשף חלילה לתביעה על הפרת-זכויות-יוצרים.
יחד עם כל האמור לעי''ל לא כדאי להיות חשדניים יתר על המידה.
סך-הכל רוצים לעבוד והצד השני צריך אותך ובחר בך.
רצוי להתעקש רק על הנקודות הקריטיות ולהשתדל לבוא לקראת,
כדי לקדם את העבודה.
***
וכן. מפעם-לפעם, אני גם עושה עבודה בתור ג'סטה/מערוף/תרומה.
לפעמים צריך גם לתת מהלב ולעשות בשביל הנשמה.
מה, לא ככה?!