יום ראשון, 9 בפברואר 2020

תדירות-חזרה-רפיטציה לפרסם שוב-ושוב


בס"ד
לפני-אחרי-ותוך-כדי
למה אנחנו חוזרים על מסרים

פרסום חד-פעמי, הוא כמעט חסר-ערך. מישהו ראה מישהי שמעה
וכל השאר, בכלל לא שמו לב. כשאנו חוזרים על מסרים שוב-ושוב [רפיטציה],
ישנו סיכוי גדול שלקוחות יזכרו אותו ויחשפו אליו יותר.
לכל אחד יש שם
שם העסק או החברה, לא נבנה ביום אחד וגם לא בשנה.
יש להתמיד בשירות מצוין, בחדשנות, במחירים סבירים ובחשיפה.
נכון, ישנם מותגים-מובילים וחזקים, שדי להם במסר קצר
וכולם ידעו במה ובמי מדובר.
אולם על עסקים וחברות קטנות ובינוניות ש''בונים-את-השם והמותג'' יום-יום,
מוטלת האחריות להגיד ולהראות אותו לכולם-בכל הזדמנות ובכל מקום.
כך יפגשו בו, אם לא כאן אז שם. אם לא היום אז מחר.
אבל מה מהות העסק? מה הוא מוכר? והארגון, מה ואת מי הוא מיצג?
למה חוזרים על מסרים?
מחקרים קובעים שלקוחות עשויים לפגוש מוצרים ושירותים באופן הכי תכוף,
לפני ואחרי ביצוע העסקה או ההזמנה. אז הם במוד של חפוש ואיפוס.
בהתחלה מתענינים מה לקנות-איפה-ובכמה. בסוף, הם ''מחפשים-חיזוקים'',
שיצדיקו את השקעתם. צרכנים שנמצאים במודעות של קניה, יתורו אחר כל מידע,
מחברים, קולגות, משפחה ואפילו מהאדם ברחוב.
אם הם מתכננים לקנות מכונית למשל, הם יסתכלו סביבם ברמזור, בתחנת-הדלק,
בחניון, בפקק. אולי אפילו ישאלו את הנהג/ת.
"מה?! מבסוט מהרכב?". כך גם בכל תחום אחר.
לכן חוזרים על מסרים פרסומיים/שיווקיים. כי אנחנו עשויים לפגוש
את  הלקוח הבא שלנו, בכל מקום ובכל שעה.

לקוחות לא מתים הם מתחלפים...וחוזרים ב''ה
כל בעל-עסק, ארגון וחברה. כל סוכן מכירות ומנהל-שיווק יודעים היטב.
צריך לקוחות מרוצים שימליצו עלינו ויהיו 'שגרירים טובים'.
אבל תמיד צריך ''לדוג את הלקוח הבא''. אסור לנוח על זרי הדפנה.
אם נרדם לרגע בשמירה, העסקה תיפול ותעבור למתחרים. לכן צריך לשמור על ערנות
ולהיות עם היד על ההדק 7\24. לתור אחרי מתענינים ולתפוס אותם כשהם חמים.
לפתות אותם לבוא דוקא אלינו ולא לחצות את הכביש.
מזקקים את המסר ומגבירים חשיפה
יש לחשוב ולהאדיר את היתרונות הברורים שלנו ה-USP.
קודם כל-מה אנשים מחפשים ורוצים ואחר כך מה יש לנו בזה, שאין למתחרים.
עכשיו צריך למצוא את הדרך השיווקית, היצירתית, הברורה
והמפתה ביותר לנסח את המסר. או אז יש למצוא את המידיות, שיבטיחו
את החשיפה הגבוהה ביותר מבחינת עלות/תועלת.
מרגע זה יש ''להפציץ'' בפרסום כמה שיותר פעמים ובמשך כמה שיותר זמן.
אם התקציב מוגבל, מגדירים תקופות חשובות ומרכזים מאמץ.
למען יחשפו-ירצו-ויקנו.
איפה תופסים לקוחות
תופסים לקוחות פוטנציאלים באזניים, בעיניים, בלב ואפילו בזנב.
תופסים אותם בקניון, בבית, בחניון, בעבודה.
מפתיעים אותם בנייד, ברחוב, בטלויזיה, ברדיו, ברשתות ב...בכל מקום
בו הם עשויים להיות. צריך להתאים את המסר לקהל-היעד
ולעשות פיין-טיונינג לפי המדיום. אבל. וכאן בא אבל חשוב.
צריך מסר מרכזי אחד. סלוגן-תמונה-צלילים-ניחוח-טעם.
אפשר גם לבחור-מוביל-קמפיין [ברנד-קרקטר] ולהעביר באמצעותו את המסר
פעם אחרי פעם אחרי פעם. רק ככה משיגים את התוצאה הרצויה:
שירצו אותנו ויקנו אותנו. אלא אם יש לנו תקציב ענק.
או אז אפשר לפנות לכל קהל באופן מעט שונה.
אבל אם המשאבים מוגבלים יש לדייק במסרים [ולהתאימם לכולם]
ויש לרכז מאמץ במדיות מסוימות ובתקופות הכי משתלמות. [עלות/תועלת]

דוד מול גולית
איך מנצחים את הגדולים ונוגסים בעוגה?
עושים זאת עם יצירתית בלתי שגרתית. עושים זאת עם פרסום מפתיע.
עולים במדיות לא שגרתיות ולא איפה שכולם מפרסמים.
עושים 'שתופי-פעולה' שמעניקים לנו חשיפה גדולה ורחבה יותר,
גם לקהל שבאופן רגיל לא יכולנו להגיע אליו. לדוגמא: מבצע עם רשת-שיווק.
פרסום במגרשי-ספורט או בהופעות רבות-משתתפים. בהצעות ייחודיות
לקבוצות פייסבוק ולמועדוני-לקוחות. מנצלים את הכוח שלהם כדי להציג את עצמנו.
בואו נחזור על זה
לקוחות הם החמצן של העסק. צריך לתפוס את תשומת-ליבם.
יש להכין מראש מסר שונה, שנון,  יצירתי ובולט. לאתר ולהזמין
את המידיות הכי משתלמות. [ע''פ עלות/תועלת]. לפמפם שוב ושוב ושוב. להציע הטבה ללקוחות חדשים וללקוחות חוזרים. לאסוף דאטה כדי להודות על הקניה-האחרונה ולהגיע אליהם בקלות בפעם הבאה. לנצל 'קבוצות-כוח' ברשתות החברתיות ובמועדוני-לקוחות.
לערוך סקר חשיפה לפני, תוך כדי ואחרי הפרסום.
להסיק את המסקנות ולפרסם שוב.
פרסום נכון וחוזר-תמיד עוזר.
נ.ב.
מומלץ לפנות לאיש-קריאיטיב שיוכל לתפור את כל החבילה.
מהבנת הנושא ותכנון הקמפין. עבור בהכנת עזרי-פרסום יצירתיים.
וכלה בהפקה ורכישת המדיה. בכוחות עצמו או עם אנשים טובים סביבו.
בלי עלויות נשך ומגבלות זמן ומקום, של משרד-פרסום עסוק ומלא בעצמו.

אין תיאור זמין לתמונה.


יום שלישי, 3 בדצמבר 2019


בס"ד


קליק לאתר שלי
הבטחות על הקרח
הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמינו, מתחייבים על משהו.
אבל לא תמיד, אנחנו באמת יכולים לעמוד מאחוריו.
באנגלית קוראים לזה Over-Promise בעברית-חארטה.
למה אנחנו מחרטטים לפעמים? על פי רוב, מתוך רצון להרשים.
שירצו בנו ויאהבו אותנו ויקנו מאיתנו.
אבל קרח כמו קרח-נמס מהר.
הכי-טוב, הכי-גדול, הכי-זול, הכי-נמכר
בפלטפורמות שיווקיות ופרסומיות אשר מכבדות את עצמן,
דורשים ''להציג-קבלות''. אם אתם אומרים שאתם ככה וככה,
אנא הראו תעודה/מחקר/הוכחה. כדי לא להתפס בחוסר-אמינות.
אבל בעסקים יש מי שנוטים לפחות ''ליפות את המציאות''.
לא כמו בבית המשפט:
את-האמת, רק-את-האמת ושום-דבר-מלבד-האמת.
מה זה גורם ללקוח פוטנציאלי? אם הוא מאמין הוא ''קונה'' את הסיפור.
אם הוא בודק בציציות, הוא עלולל להתאכזב.
לקוח מאוכזב זו קללה לעסק.
במיוחד בעידן הרשתות החברתיות. הוא עלול ''ללכלך'' עלינו.
לעשות לנו ''שימינג''. לגרום לנו להצטער על המילים המזויפות.
לשקר אין רגלים. הוא אף פעם לא מגיע רחוק ולא משתלם לטווח ארוך.
אין כמו דרך הישר.
אמינות מובילה לנאמנות
לכל מוצר, חברה, ארגון יש יתרונות מובהקים USP המיחד אותו מכל השאר.
צריך לחשוב ולחפור, לחפש ולחקור. אבל כשמוצאים את הנקודות הללו
יש להציג אותן ולספר ''לכל-העולם''. האכויות שלנו מאפשרות לנו
לבנות תדמית-חיובית, לבקש מחיר גבוה יותר. בזכות האכויות האלה לקוחות חוזרים.
אם הלקוח מרוצה מקצה לקצה ממה שקבל. כלומר לא ''קנה-חתול-בשק''.
לא עבדו עליו בעת הרכישה או ההזמנה. לפעמים אפילו נתנו לו עוד צ'ופר אקסטרא.
הוא ימליץ עלינו וישבח אותנו בפני הסובבים אותו. כך הוא עשוי גם לעשות,
ברשתות-החברתיות. עוד ועוד המלצות שכאלה יגדילו לנו את המכירות ואת ההכרה.
ועוד דבר חשוב לא פחות. כשאומרים את האמת, אף-פעם אי אפשר להסתבך
בסיפור או תיאור שונה בפעם הבאה או בפני לקוח אחר. כי אמת, יש רק אחת.

קונים ''שמוכרים'' סיפורים
אומרים שישראלים הם עם של סוחרים. הם ''ימכרו אפילו את אמא שלהם'',
כדי להשיג את מבוקשם. אני מכיר מקומות/ארצות/עמים שהפכו את הקישקוש
לשם נרדף. אפילו יותר מאתנו. אבל אנחנו די אלופים בתרבות ''החארטה''
ה- ''סמוך-עלי'' ו- ''יהיה בסדר''.
לא פעם תוך כדי שיחה על המחיר ותנאי-התשלום, אומרים: אני עוד אקנה ממך מלא.
או-אתה יודע כמה לקוחות אני אחבר לך?! כדאי לך לעשות לי הנחה/להסכים לתנאים שאני מבקש/ללכת לקראתי. בלה-בלה בלה.
אחד מהמשפטים שצועקים בשוק שאני הכי אוהב זה: תאמין לי אתה עוד תברך אותי!
זה בעצם אומר את הכל.
הבטחה בלי כיסוי-לא מחזיקה מים
יש מי שבוחרים להגיד את האמת. אבל לא את כולה.
מה יוצא להם מזה? הרי במוקדם או במאוחר, האמת תצא לאור.
כך שאם מבטיחים למשל-5 שנים אחריות. אם המכשיר/השיפוץ, הרכב ה...מתקלקל.
ממילא צריך לתקן או לתת חדש. יש מי שמספרים-סיפורים, שאין צורך בהוכחה.
''מכרתי דירה לזה וזה''. "עבדתי פעם במכרות באפריקה."
"סבא שלי היה רב גדול בקהילה." יכול להיות שללקוח תהיה אמפטיה.
שהמידע ירגש אותו. אבל אם מתארים סיפור אמיתי או מספקים הוכחה מוצקת.
זה חזק שבעתיים. גם אין חשש שזה 'יחזור כבומרנג'.

אבטיח מבטיח
בפירות ובמיוחד בכאלה שיש להם קליפה, אי אפשר לדעת מה יש בפנים.
טוב אולי אם זה זן-בלי-גרעינים, רוב הסיכויים שכל הערימה אותו הדבר.
אבל אם אדום או מתוק?  באמת שאי אפשר לדעת. מה עושים?
מבטיחים ''אבטיח-על-הסכין''! לא טעים, אל תקנה. זאת הצהרה.
זאת הפגנת-בטחון בסחורה. אבל כמובן שישנה גם סכנה בכך שיחזירו.
בתחומי ההמצאה/הקריאיטיב/האומנות, הקופיריטינג 
קשה אמנם להבטיח מראש מה יצא.
אך הלקוח יכול להתרשם מתיק-עבודות, מאתר אינטרנט, מהמלצות של לקוחות.
בבחינת-''אם עשית כל-כך הרבה דברים מוצלחים, כנראה שגם לי תתן פתרון נפלא.''
שווה ללקוח לשלם על זה.
מכאן, חובת ההוכחה מוטלת עליך. צריך לעבוד מדהים ולעמוד מאחורי המילים.
מי שמקצוען, יודע שיצא מצוין. איך? מניסיון. כמעט שאין דבר העומד בפני הניסיון.
הבטחות חותכות
כל עסק וחברה מתחייבת לעמוד מאחורי הבטחותיה.
עדיף לתת ליתרונות ולמחיר לדבר במקומכם, מאשר ''למכור קישקוש''.
עם תכונות חיוביות, יתרונות ייחודיים ועלויות, אי אפשר להתווכח. זה תמיד מנצח.
במכירות, אפשר ''להוביל'' את הלקוח לשאול את השאלות ''הנכונות''.
כאלה שיש עבורן תשובות מרשימות.
תמיד כדאי ''לשבת-במקומו''. לנסות להבין איך היתה התחושה, 
אם היו אומרים לך את אותם הדברים.
כדאי להפנות לממליצים. לשלוח את הלקוח לראות את המחירים של המתחרים.
אם היתרון שלך אמיתי ''תצא גדול''. גם תזכה בעסקה וגם ימליצו עליך ברבים.
וכידוע, המלצה של אחרים שווה פי מיליון מכל פרסום שבעולם.
שנאמר-אין הנחתום מעיד על עיסתו. ואין המוכר מעיד על סחורתו.
שתהיה לך הצלחה ב א מ ת.



יום שני, 22 ביולי 2019

פרסום לפי הספר



בס"ד


בראשית-שמות-ויקרא-במדבר-דברים
[כל תורת הפרסום על רגל אחת]

בראשית
בראשית לא היו שמות וסלוגנים לחברות ולעסקים.
כל אחד מכר וקנה והזמין, מה ששמע ממשפחה, ממכרים ומחברים.
משפחות ושבטים ומאוחר יותר מחוזות וארצות היו מיצרים לעצמם, כל מה
שהיו צריכים. החל בחיטה לקמח, פרי וירק לסלט וחיות משק לבשר.
מה שלא גידלו, צדו או קטפו. אבל אם למשל רצו להודיע על טקס
או כינוס רב משתתפים. מה היו עושים? ודאי שולחים שליחים ומדליקים מדורות,
למען יראו ויבואו מרחוק. כיום המרחקים גדלו עשרות מונים.
הדרישה לחוויות ולמוצרים היא אין סופית כמעט. ושיטות הפרסום וההפצה
רבות-מתוחכמות ומגוונות.
בראשית [כאמור למעלה], החיים היו פשוטים וברורים.
לא היה צורך לבדל ולקדם חברות, רשתות וארגונים.

שמות
שמות הגיעו מאוחר יותר. כדי להבדיל בין מקומות. בין אנשים ובין סוגי-תוצרת.
שיחפשו וימצאו בקלות בעזרת-השם. שם-לעסק-חדש. שלט-לעסק.
כתיבת אתר-אינטרנט. סרט-תדמיתי וסרט מכירתי. כל אלה אפילו
לא עלו בדמיונם ובחלומם של בני-האדם. עם התפתחות התעשיה והמסחר-
מפעלים, חברות ועסקים, נקראו לרוב על שם בעלי-הבית. איש לא פנה
לקופיריטר במייל-לבקש הצעת-מחיר עבור שם בעברית, שם-באנגלית,
שם למוצר-חדש, שם למבצע. כי לא היה מייל ולא היה אתר או דף פייסבוק.
אנשים נפגשו במקרה ודברו על מה שדברו. אפילו בלי לשלוח ניוזלטר חודשי.



ויקרא
ויקרא איש לעזרת רעהו. ויקרא אדם לשכנו להזמינו לאירוע משפחתי.
אחר כך באו הכותבים והציירים הקדומים. הם הרעיונאי והמעצב-הגרפי של ימנו.
הם שניסחו ועצבו את האגרות כמו גם את קירות ותקרות הארמונות, בתי-התפילה,
מרכזי-הכינוס וחצר-השוק. בעלי-התושיה, בעלי-הממון ובעלי-העסקים והחזון,
ידעו להזמין מהאמנים האמונים על האותיות ועל הצבעים שימציאו עבורם
שמות וסמלים [שלימים נקראו לוגו לעסק], כותרות ושלטים, עלונים ורעיונות יצירתיים למשוך לקוחות לבוא דוקא אליהם ולא למתחרים. אלה היו הפרסומאים הראשונים.
אפילו בלי שידעו שזהו מקצועם ומעמדם החדש בקרב העם.
כל אדם ומדאם שידעו קרוא וכתוב, נמשכו אל השמות והסלוגנים
שהפכו עם השנים-לקליטים וזכירים יותר ויותר.

במדבר
במדבר צחיח ובמדבר רוחני, אין מתחרים ואין תקשורת עמוסה במסרים.
אבל בציויליזציה, בארצות-המתקדמות ובחברות שהטכנולוגיה הינה כמעט חזות הכל;
היה ועדין ישנו צורך בהברקות שיווקיות ופרסומיות שרבות מהן נהגות על ידי קופירייטר.
מישהו שלא הולך עם העדר, לא הולך בתלם ואינו צועק כמו כולם.
קופיריטר מנוסה, שחושב יצירתי ותר כל-העת אחר מילים מקוריות וייחודיות.
שהמסרים הפרסומיים שהוא הוגה הינם יוצאי-דופן בכל-אופן.
כי הרי כך גם מושא-הפרסום שלך. יחיד במינו. הכי-הכי מכולם.
כפי שאמר המשורר:
להיות אחד למיליון ולא אחד ממיליון.
הפרסום הממוקד והמיתוג המיוחד-מספרים עליך סיפור שקהל-היעד
מזדהה איתו וחושק בו.



דברים
דברים שרוצים לידע בהם את העולם בכלל ולקוחות פוטנציאלים בפרט,
כתבו על קירות ועצים. השתמשו בפחם ובגיר.
היום יש שפע אמצעי-מדיה ופרסום. החל באתר-אינטרנט מקודם,
פייסבוק-עסקי מטורגט היטב לקהל-רלוונטי, אינסטגרם חד ושובה עין
שרבים עוקבים אחריו בשקיקה כל יום-וכל דקה. שיווק-דיגיטלי ברשת.
המשך לחשיפה בטלויזיה רב-ערוצית, ברדיו בעל תחנות-מגוונות גם ברשת,
בפורטלים ואתרים בעלי חשיפה לגולשים רבים ומגוונים.
וכלה במדיות מסורתיות דוגמת עתונים ומגזינים [שחלקם מחולקים חינם],
בשילוט חוצות ''עוצר'' [המושך את עיני הנהגים בפקקים]
ודיוור בתיבות-הדואר הנייחות והאלקטרוניות [שם שולחים רק למי שרוצים].
ישנם כמובן גם שיטות, דרכים ודברים לא שגרתיים-
דוגמת פרסום-גרילה וקדום-מכירות או מתנה קטנה [GA] שלקוחות
לוקחים ושומרים. דברים שרואים שם ולוקחים מכאן.

נביאים
הנבואה נתנה לשוטים והניחוש למהמרים.
אין לדעת לאן ילך השיווק ואנה יפנה הפרסום.
באופן כלשהו חברות, ארגונים ותאגידים יצטרכו ליצור קשר
ולמשוך אליהם קונים ומתענינים. מה תהינה הפלטפורמות?
לאלוהים פתרונים.

כתובים
קופיריטר שכותב היטב-ירצה לחבר גם מאמרים, כתבות, סיפורים, שירה, הצגות וסרטים.
חלק מהרעיונאים, אולי ישרתו אדונים-עשירים, פוליטקאים-מושחתים ואנשי-דת פאנטים.
אחרים יכתבו ודאי מה שיעלה בראשם. מתוך רצון-חפשי וימציאו את העולם 
ואת עצמם מחדש.
אני. מה אעשה אנוכי. קשה לדעת. היות שהכתיבה, ההמצאה והדמיון-המפותח
כל כך מושרשים בי. קבלתי אותם במתנה-משמים ואני אוהב אותם עד מאוד.
הם סם-החיים בשבילי. כך שכנראה אמשיך לכתוב, כל עוד אהיה צלול.
ואמשיך לצחוק ולהצחיק, כל עוד אהיה קול. זה מתאים לי בול.



יום ראשון, 2 ביוני 2019

קופירייטר-כמה ולה



בס"ד

תעשה לי מחיר
כולם רוצים לשלם פחות.
בצורה בוטה אומרים-הם רוצים שבאותו המחיר, גם תמצ...
מבחינת הצד המבקש, זה אולי לגיטימי.
אבל מבחינת הרצינות והמקצוענות, זה 'צחוק-מהעבודה'.
מצד אחד-אתה משקיע בשיווק, בקשרים, בפתוח-עסקי והבאת לקוחות.
מצד שני-לפעמים הם מגיעים אליך מהמלצה, מהאתר
או מכל כלי מקסים אחר ברשת.
אבל בסופו של דבר, מגיעה השאלה-כמה זה עולה?
בצד השני יושב אדם שחושב לעצמו-כמה זה שווה לי?
אם כך, איך מתמחרים וזוכים בפרויקט?
התשובות רבות. שיטות-הפעולה שונות ומשונות.
זאת פחות או יותר ההתנהלות שלי.
מה המחיר? אני אחזור אליך מחר.
בדרך כלל זה מתחיל במייל ובשיחת טלפון.
לעניות דעתי לא כדאי ישר ''לזרוק'' מחיר, לפני שמבינים ''מי-נגד-מי''.
אפשר לשאול איך הגעת אלי? ראית את האתר/דף-פייסבוק שלי?
כדאי לתאר מי אתה ומה אתה שהלקוח יקבל עליך רקע.
שידע ''שלא נולדת אתמול'' ושיש לך רזומה ואם צריך גם ממליצים.
אחר כך רצוי להבין את מהות העסק של הלקוח-הפוטנציאלי.
מי החברה, מה תחומי-העיסוק, מי עומד מאחוריה, מה העבודה המבוקשת.
האם הם כבר עשו בעבר עבודה דומה ואם יש דוגמאות.
אולי פנו לעוד קופירייטר, לקבל הצעה.
בשלב הבא כדאי להבין, אם יש צורך בפריטים נוספים.
האם יש להם סטודיו/עיצוב גרפי? שמה יש להם צורך
ברכש-מדיה/בהפקה-כלשהי? האם מחפשים גם צלם/עורך/בונה-אתרים.
יועץ עסקי/שיווקי שהכין/מכין להם תכנית?
כל אלה ועוד, חשובים כדי לדעת מול מה ומול מי עובדים.
את מה שלא יודע לעשות לבד, תמיד אפשר להפנות לקולגה.
זה הרי עובד לשני הצדדים. פעם אתה נותן ופעם מקבל חזרה.
אחרי כל השאלות בטלפון או בהודעה, רצוי ליצור פגישה.
רק אחרי שמסתכלים בעיניים ''ומרגישים'' את הלקוח,
אפשר להגיד כמה ולמה.
אם בכל זאת לוחצים כבר בהתחלה, שתגיד מה השורה התחתונה...
כדאי להגדיר סדר-גודל. ולקחת בחשבון, שיהיה קשה להעלות אחר-כך את המחיר.



למה אין לי מחירון
בעקבות כל מה שרשום בפסקה הקודמת, אינני נוהג בכולם באותו האופן.
זה לא ענין של איפה-ואיפה. זה פשוט משהו שצריך לחוש-באצבעות, להרגיש-בבטן.
בבחינת ''עם מי יש לך עסק''. מי שגדול ויכול לשלם לפעמים מתמקח
כמו אחרון הסוחרים בשוק. מי שמתחיל בקטן ויש לו אלף ואחת הוצאות נוספות,
שוקל כל שקל שהוא מוציא. בשני הצדדים יש מי שמעריכים את העבודה שלך
ואם הם יכולים, הם ישלמו [כמעט] כל מחיר שישמע סביר ואפילו קצת יותר.
כך מחיר עבור שם-לעסק-חדש/שם-לחברה-חדשה יכול להיות 1,500 ₪
ובמקרים מסוימים גם 5,000 ₪. סלוגן לעסק-תוספת של 1,500 . עד 3,000 
כל מקרה לגופו.
אני לא רוצה שיעבדו איתי בזכות 'דיל-לא-רגיל'. אני שואף לעשות פרויקטים
לאנשים שמעריכים את המקצועיות שלי ואוהבים את דרך החשיבה.
ברגע שיש מחירון-שם זה מתחיל ושם זה גם נגמר ו...גם אז יבקשו הנחה.
תמיד יש מי שיבקש פחות ומי שיותר
אמרה לי פעם קולגה שהתייעצתי איתה על תמחור:
אם אני לא מקבלת את כל המיתוג, את כל הפרויקט מאלף-ועד-תו
אני לא נוגעת. זה ''צרות של עשירים''. אני מוכן לקחת כמעט כל עבודה
ובלבד שהלקוחות נשמעים לי ונראים לי אמינים, ישרים ומוכנים לשלם מחיר
שמבחינתי הוא סביר. על תנאי-התשלום אני מדבר רק פעם אחת בהתחלה.
אחר כך שולח 'הזמנת-עבודה'. לא 'הצעת-מחיר'. חותמים עליה. מעבירים 50%
מגדירים את מועד 'סגירת-החשבון' ורק אז אני מתחיל לעבוד.
את העבודה אני עושה על הצד הטוב ביותר.
איך ולמה? וואללה לא יודע. זה כבר קורה מעצמו.
אבל אם ''משחקים-לי-בענבים'' בעניני-התשלום, זה מוציא לי את כל החשק.
וקופירייטר שעובד בלי חשק, לא יעשה עבודה טובה ושווה.
לפעמים-לא נוגע בפרויקט גם עם מקל ארוך
יש עבודות שעדיף לא לקבל. בבחינת-''שומר-נפשו-ירחק''.
אם לדוגמא מבינים שהלקוח החליף בעלי-מקצוע בתדירות-גבוהה.
אם הלקוח לא מוכן לשלם את מחצית הסכום מראש. אם אישור החומרים,
הינו מול כמה אנשים. אם לא ברור בדיוק מי החברה. במידה ומבקשים שתתן 
מחיר שנשמע נמוך מדי. נגיד חצי ממה שאמרת בהתחלה. 
מי שלא סגור בדיוק מה הוא רוצה ובשיחה לא מצליחים להתמקד. 
בקיצור אם ''מריחים-בעיות'' ושלא 'משדרים' באותו תדר. 
זה צריך 'להדליק-נורת-אזהרה'.
עדיף אפילו לא להתחיל. כך לפחות נמנעים מאי-נעימויות עתידיות.
זה מתכון כמעט בטוח לעוגמת-נפש עבור 2 הצדדים.
מה לקחת בחשבון במחיר
כדאי להבין עבור מי הפרויקט. מי משלם ומול איזה אדם עובדים בשוטף.
רצוי לעשות תאום-ציפיות מוקדם ולסכם את כל הדברים בצורה ברורה ובכתב.
אפשר לשאול כדי לדעת, אם ישנם דברים נוספים שצריך ממקצועות נושקים.
[צלום, עיצוב-גרפי, הפקת-דפוס, קידום-ברשת, הפצה-ע''י-דיילות/לים,
רכש-מדיה, הפקת-סרטונים, פעילות קד''מ, עזרי-מכירה-בחנות,
דיוור-והפצה...]. אם מבקשים שם-לעסק-חדש וסלוגן בעברית למשל,
מומלץ לברר אם צריך גם דברים נוספים בקופירייטינג.
[תוכן לאתר, דף-פייסבוק, שלט-לעסק, שילוט-רכבים, ניוזלטר, באנר,
תסריט-לסרט מכירה או תדמית, ג'ינגל-לרדיו לחנות או לקניון, מודעה,
שילוט-חוצות, גלויות-לעסק ולחלוקה...].
האם צפויה המשכיות בעבודה? אם כן כדאי להגיע לסיכום מראש,
על משך התקופה, או אז אפשר גם לסכם על ריטיינר-חודשי.
הנתונים הר''מ יכולים לתת לך מדד, להעריך כמה שווה לך הפרויקט כולו.
מובן שאם לקוח צריך פריט אחד או שניים או לחליפין צריך כמה וכמה דברים
וכן פרסום שוטף-התמחור יכול להיות שונה. רק לסכם הכל מראש.
כי הבטחות בעל-פה-הן ''הבטחות-על-הקרח''.
מה עוד-בקצרה
חשוב מאוד להסביר ולסכם הכל מבעוד מועד. הן בע''פ והן בהזמנת-העבודה.
מה שלא סוכם-ונחתם לא קיים. למרות שהסכמים עושים כדי לא להגיע
לתביעות הדדיות. אם ההסכם מורכב, רצוי להתייעץ עם עו''ד.
חשוב לסכם את שלבי העבודה ואת לוחות-הזמנים.
אם מקבלים מסמכים/מחקרים/תמונות/סרטים מהלקוח, רצוי שהם יהיו
באחריותו המלאה. כדי לא להחשף חלילה לתביעה על הפרת-זכויות-יוצרים.
יחד עם כל האמור לעי''ל לא כדאי להיות חשדניים יתר על המידה.
סך-הכל רוצים לעבוד והצד השני צריך אותך ובחר בך.
רצוי להתעקש רק על הנקודות הקריטיות ולהשתדל לבוא לקראת,
כדי לקדם את העבודה.
***
וכן. מפעם-לפעם, אני גם עושה עבודה בתור ג'סטה/מערוף/תרומה.
לפעמים צריך גם לתת מהלב ולעשות בשביל הנשמה.
מה, לא ככה?!


יום שני, 13 במאי 2019

גלויות מצוינות לפרסום עסק חדש ועסקים בכלל



בס"ד
יהה, איזו גלויה!
פעם היו שולחים גלויות עם בול בדואר. זה החליף מכתב עם דפים במעטפה.
היום הגלויות הפכו נדירות, כי כולם שולחים באופן דיגיטלי.
היופי בגלויה, הוא שאפשר לשלוח אותה גם בפורמט שמתאים לאינטרנט
וגם להדפיס הארד-קופי. [על גבי נייר].
דוור אלי גלויות
בגלויות אפשר להודיע ללקוחות על מבצע בעסק-חדש או בעסק ותיק
או על הרשמה למועדון-לקוחות.
אפשר לאחל מזל-טוב, חג-שמח או פשוט להגיד משהו חשוב או מדליק
ולרשום אותו על-גבי תמונה מוצלחת. אפילו ויז'ואל אחד עם כותרת.
דבר נוסף, הוא שיש לה 2 צדדים. צד א' צד את העין. צד ב' מעביר מידע או קורא לפעולה. אם הגלויה מוצלחת, אנשים שומרים אותה. תולים במשרד,
בעסק או אפילו בבית. כך שאם השם, הלוגו והסלוגן שלכם מופיע-
זאת יופי של פרסומת שנשארת לאורך זמן.
לעומת מה שרואים בתקשורת, מקבלים במייל או ישר לסמארטפון. דברים שבדרך כלל, ''מדפדפים'' אותם ושוכחים מיד.
[בשנים האחרונות רצות בדיחות וברכות ש''כל-העולם'' שולח לכולם בווצאפ.
לדעתי, קצת מקוריות...עוד לא הרגה אף אחד]. טוב לפנות לקופירייטר שימציא לכם משהו חדש. מיוחד. קולע. רק שלכם. שגם מקדם אתכם.


איך מפיצים אותה
אפשר בדואר, בעסק ליד הקופה, אפשר בבתי-קפה, בברים ובמסעדות.
דרך נוספת עם ערך מוסף, הוא לתת את הגלויה באמצעות דיילת או דייל.
הם יוצרים אינטראקציה עם לקוחות-פוטנציאלים. הם יכולים גם להגיד משהו טוב ולהעביר מסר של הנעה-לפעולה, כשהם נותנים את הגלויה.
אם רוצים לעשות עבודה יעילה אף יותר, הדיילים יכולים לבקש ממי שנותנים לו,
שיתן-את-פרטי-התקשרות אליו ויקבל הטבה-צ'ופר כלשהו כשיבוא לחנות
או כשיזמין משהו. אפשר לסמן ברקוד או מספר סידורי על-גבי הגלויה
וכך לעקוב אחרי ביצוע הפעולה/רכישה. כך מרוויחים רשימת-תפוצה לדיוור הבא.
שיחזיקו בגלויה כמה שיותר
דיוור שמקבלים באופן דיגיטלי-ודיוור שמקבלים בתיבת-הדואר,
בד''כ לא עוברים את ''מחסום 5 השניות''. אם אין איזשהו קאץ' איזשהו פאנץ'-
הגלויה פשוט לא מחזיקה מעמד. זה פשוט-פח-ושכח. לעומת זאת אם התמונה חזקה,
הכותרת עוצרת-ויש הנעה-לפעולה, קיים סיכוי טוב שיגלו ענין
יעריכו את המסר ויאריכו את זמן ההתענינות.
ישנן שיטות שונות, למשוך את תשומת לבם של הצרכנים.
יש מי שמאמינים רק במחירים קטנים שכתובים בגדול,
עם כותרת צעקנית ומוכרת. אבל אפשר גם אחרת.
טריקים וגימיקים במובן המכירתי
רוב הגלויות והפליירים מציגים תמונות של מוצרים עם מחירים.
אך ניתן גם לחבר כותרת חכמה. ש-'תדבר' עם התמונה.
כדי שמי שמסתכל, יגיד לעצמו-וואלה! יש פה משהו שווה.
אפשר גם להציג-חידון או משחק. קיפולי-נייר, מבוך, שאלה-טובה,
טיפ שמדבר על התחום בו פועל העסק. יכול להיות מתכון, אם זה בענף המזון,
עצות לתיקונים בבית-אם זה כלי-עבודה, טיפ או לינק למשהו טוב-בתחום הדיגיטלי.
וכן הלאה. אם יש ענין, הלקוחות הפוטנציאלים שמקבלים את הגלויה, יזכרו אותך
ירצו במרכולתך ויספרו על העסק שלך גם לאחרים. ואין כמו פרסום שעובר מפה-לאוזן.
  


איזה פורמטים אפשר
ניתן להפיק גלויות בכל צורה ומידה שרוצים. כי הגלויה פתוחה והרשות-נתונה.
הפורמט הסטנדרטי והמקובל הינו 10X15 ס"מ. זה נכנס למעטפה ולתיבת-הדואר
וקל להחזיק את זה ביד. אבל זה לא פוסל להכין משהו במידות שונות.
אפשר לעשות גלויה מתקפלת ל-2, 3 או אפילו 4 כנפיים. כך ניתן להעביר מידע רב יותר. אפשר להכין חיתוכים בצורות שונות שתהיה למשל גלויה משולשת או עגולה.
יש גם מי שרוצים 'חלון-הצצה'. פורמטים שונים ומענינים שכאלה, גורמים בדרך-כלל
ליתר ענין של מי שמקבל אותם ליד. אך חשוב גם לדעת שהפקה של משהו שונה מהסטנדרט, עשויה להיות יקרה יותר. לכן כדאי לחשוב עלות/תועלת.
איחולים-לבביים
בחגים, במועדים ובימים חשובים מומלץ-לשלוח ברכה. עם הברכה אפשר גם להציע מבצע מיוחד או מיוחג. כך כשהסיבה היא יום-הולדת של העסק או של הלקוח.
אפשר לדוגמא לכתוב-בוא עם חברים. כולם יקבלו הטבה ואתה תקבל הכל במתנה.
טוב לתת/לשלוח גלויה שימושית. נגיד עם לוח שנה, עם טבלה שמחשבת מרחקים/משקלים. כי כמובן שאם למשהו יש ערך מוסף, אנשים נוטים לשמור אותו.
ואם הוא יפה או מצחיק או מדליק, ירצו לתלות את הגלויה ולהראות לאחרים.
מה שבדרך-כלל מעלה את קרנו של השולח. 
אני נוהג לשלוח ברכות בחגים. רק ''בשביל-החג-שמח''. בלי למכור שום דבר.
כי לדעתי בימים-טובים צריך לאחל וליחל. ממילא כתובתי מופיעה למטה.
ואין צורך ''לדחוף-מכירה'' בכל מחיר.
הכל המצאות
איך אני ממציא את הרעיונות, זו שאלה טובה. אני חושב יצירתי. תר אחר רעיונות, מנהגים, משפטים, תמונות הקשורות למאורע. אם זאת חתונה אני חושב על כוס, טבעת, הינומה, חופה, ריקודים. אם ראש-השנה, דבש, תפוח או ברכה כמו ''תכלה שנה וקללותיה. תחל שנה וברכותיה'', ''שנה-מתוקה'' וכדומה. או אז אני עושה סוויץ' מענין. כך לדבש למשל חברתי פעם את פו-הדב. לתפוח-את ניו יורק וכן הלאה. כלומר לבוא מכיוון מפתיע ושונה.
אם כותבים ומעצבים זאת כהלכה, יוצאת יצירה של ממש. אנשים, בין אם זה משפחה וחברים ובין אם זה קולגות, לקוחות וספקים זוכרים אותי לטובה. לא מעט בזכות הברכות אותן אני מקפיד לשלוח כבר הרבה שנים-טובות.
גלויות מפתיעות
מובן שתמיד ניתן להוסיף לינק או ברקוד שמחבר ישירות לאתר או לדף-נחיתה.
אך גלויות יכולות גם להיות עם תמונת תלת-מימד שמשתנה כשמזיזים אותה.
היא יכולה לשנות צבע כשנוגעים בה או להיות מלאה בזרעים-לצמוח ולפרוח כשמשקים אותה. ישנן גלויות וברכות מנגנות, מאירות ואפילו גלויות עם טעמים ועם ריחות. אפשר לתת חצי-גלויה למישהו ואת החצי שמשלים אותה, לתת למישהו אחר.
כך למשל המנכ''ל והחשב צריכים להפגש כדי לראות את התוצאה.
תמיד אומרים ש-''עשו-כבר-הכל''. וש-''עדיף-להתקשר-בטלפון-לאחל/להזמין''.
ראשית, לא תמיד לצד השני יש זמן וענין לדבר איתך. דבר שני מה ששולחים, מגיע בטוח. וכל אחד יכול/ה להביט בו בזמנו\זמנה החופשי. תמיד אפשר לחשוב על רעיון יצירתי, שיצית את הדמיון של מי שמקבלים.
גלויות או לא להיות-לסיכום
גלויה זה משהו שמקבלים ליד. אם היא עשויה כהלכה היא מעוררת תגובה-שומרים ומראים לאחרים. שולחים אותה בדואר, עם שליח וניתן לשלוח אותה גם באופן דיגיטלי. אם דייל/דיילת מוסרים אותה, הם יכולים גם להסביר לגבי השירות, המבצע החברה השולחת וגם לאסוף כתובות של לקוחות-פוטנציאלים.
ניתן לבקש מקופירייטר שיחשוב על תמונה וטקסט יצירתיים. אפשר לצרף ברקוד או לינק ליצירת-קשר. אם מציעים למי שמקבל לשחק, לקפל או לבצע פעולה פשוטה אחרת, הוא/היא בדרך-כלל עושים זאת. ובכך מחזיקים במסר/בשם העסק שלך-זמן ממושך יותר. בחגים ובמועדים הכי טוב רק לאחל. בלי למכור. אלא אם כן מעניקים הטבה אטרקטיבית עם הנעה-לפעולה. ביזנס ופלז'ר הולכים יופי בגלויה. אבל באלגנטיות. בלי ''לדחוף''. חשוב שיופיע לוגו עם שם-העסק, דומין של האתר ודרכי-התקשרות. כדאי לחשוב על פורמט מענין. אם מפיקים את הגלויה באופן עצמאי,
זה עלול להראות ו-''להתפס'' כמו משהו מחוג-יצירה בגן. זה לא עסקי ולא רציני.
לכן הכי טוב לפנות לקופירייטר או למעצב-גרפי, שיכין גלויה כמו שצריך.
זה חיוני לעסקים וגם לתדמית.